אף פעם לא הבנתי את השיר הזה. באמת. אני בהחלט יכולה להעיד שאני נמנית עם מעריצי יהונתן גפן אבל השיר הזה תמיד קומם אותי. מה הקשר בין רגש הבכי למראה החיצוני ולמה הוא מותנה רק בהקשר של נשים? כל התיוג הזה של החברה שבו גברים לא בוכים ונשים צריכות תמיד להיראות יפות ומושלמות כלפי חוץ כל כך מעוות וחוטא ליופי הבריאה.
איזה דבר נהדר זה רגשות. תחשבו על זה – היכולת להביע את התחושה הפנימית שלך בצורה חיצונית. כאשר אנחנו רואים אדם שמח, מחייך או צוחק, אנחנו ישר מבינים מה הלך הרוח הפנימי שלו מבלי בכלל שהחלפנו אתו מילה אחת. לכן, עצבות, בכי, צער ואפילו דיכאון הם רגשות לגיטימיים לחלוטין. אין שום סיבה להסתיר, להחביא או להדחיק אותם. כאשר הרגשות האלו מתעוררים בנו זהו פשוט ביטוי חיצוני למצב פנימי. יותר מזה, אין שום דבר לא יפה ברגשות האלו. הבעת רגש זוהי דרך מאוד אמיתית וכנה לתקשורת בין אנשים ואם אפשר לייצר תקשורת בלי מילים זה לפעמים יכול להקל על כאלו המתקשים בדיבור או הבעת רגשות מסיבות כאלו ואחרות.
זה לא מפתיע, אם כן, שאנחנו אוהבים לצפות בסרטים ברגעים בהם אנחנו רואים את גיבור הסרט פורץ בבכי מתוך כאב או תסכול וע"י כך מצליח להתקרב לאדם אחר. אנחנו מזהים את התכונות האלו או החוויה האישית שלנו בסצנה ומתחברים לנקודה הפרטית שלנו בתוך הסיפור. החוויה הרגשית נותנת לנו דרך להתחבר גם אל עצמנו, להבין שאנחנו בסדר, לגלות משמעות לחיים. אנחנו חווים רגש טוב ונכון ויכולים לעבד אותו ולהבין דברים על חיינו. דרך כעס, או עצב אנחנו פעמים רבות לומדים וסופגים תובנות על עצמנו בצורה משמעותית הרבה יותר מאשר מרגעים שמחים. הכאב מורגש בצורה יותר חדה ומשמעותית משמחה ולכן משאיר בנו רשמים עמוקים.
הוכח במחקרים שרק כשאנחנו נותנים שם לרגש שאנחנו מרגישים יש לו השפעה חיובית על ההרגשה שלנו. לדוגמא: "נעלבתי ממה שהוא אמר לי" או "אני כועס על ההתנהגות שלה". חשוב מאוד להיות מחוברים לרגשות הכואבים האלו ולהתנגד לתבניות החברתיות כיוון שהן יכולות להקצין את התופעה. לדוגמא: גברים שגדלו על פי הגישה שבה נהוג לומר שגברים לא בוכים עלול לגרום להם להיות כעוסים כאשר הם מרגישים פגועים כי מעולם לא נתנו להם מקום לבטא את הפגיעות שלהם דרך בכי. נשים שחונכו על הגישה ש"כשאת בוכה את לא יפה" עשויות להיות עצובות עוד יותר ולהגיב בתוקפנות כיוון שלא יכלו לבטא את רגשותיהן דרך הבכי.
חשוב להיות נאמנים לתחושות האישיות שלנו. לא לתת לאף אדם לומר לנו מה הרגש הנכון לסיטואציה אלא לבחון בעצמנו או בעזרת אדם אובייקטיבי (פסיכולוג/פסיכיאטר) את הביטוי המתאים ביותר כדי שהתפתחות והרווחה הנפשית שלנו יהיו הכי טובים עבורנו.