אנשים שונאים אחד את השני ממגוון סיבות, אבל העיקרית שבהן היא שאנשים פשוט מפחדים ממה ששונה מהם ופחד מוביל לשנאה. בעידן הקורונה, השנאה בין האנשים מקבלת מימד מיוחד ממספר סיבות. ראשית, מי שאתה שונא משפיע על הבריאות שלך. כל זמן שוירוס הקורונה איתנו גם אנשים שאנחנו שונאים מחזיקים במפתח לבריאות של כולנו בהתנהגות שלהם ובשמירה על הכללים שנועדו להחזיק את התחלואה במצב סביר.

המצב במדינה היום הוא של קיטוב שגדל מיום ליום ושנאה למגזר האחר שגדלה במקביל לקיטוב הזה. מוקדי חיכוך מתעוררים במקומות רבים אבל ללא ספק הבולטים שבהם הם המפגינים שמנסים לקדם דעה כזו או אחרת ולצורך כך מתעמתים עם כוחות המשטרה במרחב הציבורי, לרוב מול מצלמות הטלוויזיה. הפגנות אלו גורמות מטבע הדברים להתקהלות ונוצרים מצבים מסוכנים בריאותית. נוכחות כלי התקשורת היא תמיד גורם שמגביר את הפילוג בגלל העובדה הפשוטה שחדשות טובות לא מעניינות ואילו חדשות שמסקרות עימותים שונים נחשבים למושכי קהל ורייטינג. אפשר לראות בשולי ההפגנות הרבה פעמים משתתפים מכל הצדדים חולקים בנחת שתייה או אוכל וחוזרים למעגל השנאה מיד כאשר המצלמות שוב מתעדות.

עכשיו תסתכלו רגע על משתתפי ההפגנות השונות, לא חשוב הנושא, ותנסו לראות מה חשוב להם. בולט וראשון בהסברים הוא דאגה אמיתית לגורל המדינה באופן כללי ולגורל בני המשפחה האישיים שלהם באופן ספציפי. מצער מאוד שהביטוי לדאגה הזו הופך לשנאה שאפשר לראות במבטים הרושפים והאלימים שרואים במשדרי החדשות. מבט מהצד על הפגנה כזו, שרואים בה את השנאה הקשה ביותר, מראה שאין בעצם הבדל גדול בין המשתתפים בשני צידי המתרס, בדרך כלל הצד השני הוא כוחות המשטרה. לא יהיה מופרך לגלות שהאדם שמולו אתה עומד, עם שנאה בעיניים, הוא קרוב משפחה רחוק שלך. למעשה, בגלל שאנחנו מגלים היום שכולנו קשורים אחד לשני בכל, השנאה למי שנמצא מולך היא שנאת חינם מובהקת ובעצם שנאה עצמית, גול עצמי בשפת הכדורגל. הבנה שזה המצב יכולה להוביל לשינוי אמיתי, בואו נפתח כולנו את הלב אחד לשני.